צו ירושה וצו קיום צוואה נותן הרשם לענייני ירושה. סע' 67א' קובע כי ישנם מספר מקרים בהם הנושא עובר לבית המשפט למשפחה (הסעיפים מפורטים בסע' 67א'(א)):

  • כאשר מוגשת התנגדות לבקשה.
  • צד לבקשה המדינה או מוסד ממוסדותיה (הביטוח הלאומי, מינהל מקרקעי ישראל).
  • היועמ"ש או בא-כוחו מצאו לנכון ליזום הליך או להצטרף להליך.
  • האפוטרופוס הכללי מייצג קטין, חסוי או נעדר (נעדר הוא אדם שלא יודעים היכן הוא).
  • צוואה בעל פה.
  • כאשר בצוואה קיים פגם או חסר.
  • כאשר הירושה קשורה למשפט הבינלאומי.
  • כאשר הרשם רואה לנכון להעביר את התיק לבית המשפט.

אם רוצים לערער על החלטת הרשם, ההחלטה היא בזכות בבית משפט השלום. אולם בפועל לא מערערים על החלטה שכזו שכן הסיכוי שיתקבל הערעור הוא קלוש במיוחד לאור סעיף 67(א)(8).

צוואה במשפט העברי

לקוח המעוניין ללכת לבית דין רבני ולהתנהל לפי דין תורה.
חוק הירושה מחייב את בית הדין הרבני מפני שהירושה אינה חלק מהמעמד הדתי ואינה הולכת לפי הדין הדתי והעדתי.
במשפט העברי אין צוואה. כיוון שהצוואה נוגדת את הכתוב בתורה.

זכויות הירושה לפי המשפט העברי

הבנים יורשים, אם אין בנים אז הבנות יורשות, אם אין בנות ההורים, אם אין הורים אז האחים. לבת הזוג אין זכויות.
אם יש בנים, הבנות לא יורשות אולם הן זכאיות לשבת בבית האב וליהנות מפירות העזבון.
אם האישה נפטרת לפני בעלה, הוא יורש אותה. אם הוא נפטר לפניה, היא לא יורשת אותו.
האישה זכאית להיות בביתו של האב ונהנית מנכסיו. כאשר היא עוזבת את ביתו, היא זכאית לכתובתהּ.

צוואה לפני המשפט העברי

אמנם אין צוואה, אולם אדם יכול להעביר את נכסיו בחייו. לכן, אדם יכול לכתוב מעין צוואה שלפיה הנכס יעבור ליורשים רגע לפני מותו. במקרה זה מדובר במתנה בחיים שכן המתנה ניתנה רגע לפני שהאדם נפטר. במשפט העברי, התחייבות שאין בה קניין לא תופסת. לכן, השטר נעשה ע"י קניין סודר (הרמת חפץ לאחר כתיבת השטר).

סע' 67 - הנהלת העזבון וחלוקתו

כאשר נפטר המנוח נוצרים זכויות לכל מיני אנשים אולם הזכויות הללו לא מוגדרות. עם מות המנוח כשאין צוואה, הנכסים כולם מחולקים ליורשים על פי דין.
בית המשפט מוסמך, לבקשת הצדדים, למנות מנהל עזבון שינהל את עסקי העזבון באופן זמני ואח"כ גם מנהל עזבון קבוע.
מנהל העזבון יכול שימונה ע"י בית המשפט או יתכן שיהיה כתוב בצוואה. מנהל עזבון יכול להיות יחיד, תאגיד וגם האפוטרופוס הכללי. אי אפשר למנות אדם להיות מנהל עזבון בעל כורחו.
אבל, ניתן למנות מנהל עזבון הכתוב בצוואה גם אם היורשים לא רוצים. אלא אם ליורשים ישנה סיבה מוצדקת שלא למנות את מנהל העזבון הספציפי.

ביטול צו קיום צוואה

סע' 72 לחוק קובע שרשם לענייני ירושה או בית המשפט יכול לתקן צו קיום צוואה או צו ירושה כאשר יש עובדות חדשות. אם הרשם רואה שמדובר בעובדות שהיה ניתן להביאם בזמן, הרשם יכול לדחות את הבקשה. אם העובדות נודעו לו באחרונה והוא לא יכל לדעת, הרשם יעביר את התיק לבית המשפט.
סע' 73 לחוק קובע שיש הגנה של "הגנת השוק" על צדדי ג', אולם אין זה פוטר את היורשים מלהחזיר את הכסף לזכאים לאחר תיקון צו הירושה.

חובת גילוי

אדם שמחזיק צוואה – במהלך חייו של המוריש, עליו לנהוג לפי הוראות המוריש.
לאחר מות המוריש – עליו להודיע לרשם לענייני ירושה על הצוואה ולשלוח עותק מהצוואה.

צוואה על חלק מהעזבון

כאשר הצוואה היא רק על חלק מהעזבון, בית המשפט מוציא צו קיום צוואה וכן צו ירושה לגבי החלק שלא כלול בצוואה. בית המשפט שעוסק בצוואות הוא, בהעדר התנגדות, הרשם לענייני ירושה.
הרשם לענייני ירושה הוא סגן האפוטרופוס הכללי וכשרותו היא כשל שופט בית משפט שלום. משמע, יש לו רישיון לעריכת דין במשך 5 שנים לפחות ואין לו עבר פלילי. היועץ המשפטי לממשלה או נציגו מוסמך להתערב וגם לפתוח בכל הליך שיש בו עניין ציבורי. ירושה וצוואה נחשבים עניין ציבורי ולכן בכל הליך יכול היועמ"ש להתערב. היועמ"ש מינה בעניין זה את האפוטרופוס הכללי כנציגו.

בית המשפט יכול לתת שני סוגי פסקי דין:

1. In personam – פסק דין שכזה נוגע לשני בעלי הדין העומדים בפני בית המשפט ולא נוגע לאחרים.

2. In rem – פסק דין לכולי עלמא. בעיקר מדובר בזכויות קנייניות וכן בדיני ירושה שכן לאחר שניתן צו ירושה הצו קיים כנגד כל העולם לכן החוק מאפשר אפשרות לבטל אותו.

סמכות בתי המשפט

לפי סע' 136 לחוק הירושה אם המוריש נפטר בישראל או שהניח נכסים בישראל יש סמכות לבית המשפט בישראל לדון בעזבונו.
הוכחת פטירת אדם נעשית על ידי תעודת פטירה. אולם, אם יש אדם נעדר צריך להוכיח שהוא נפטר כדי לדון בעזבונו.
אדם שנמצא בחו"ל, צריך להביא פס"ד בחו"ל שאותו אדם נפטר. במידה ואין פסק דין שכזה ויש רק תעודת פטירה בחו"ל, צריך להתקיים הליך משפטי ובסופו ינתן פסק דין שהמוריש אינו חי יותר.

*ע"א האפוטרופוס הכללי מנהל העזבון ברגמן נ' פרידמן

מדובר במקרה בו לא היה ברור אם כל היורשים ידועים. פרידמן פירסם הודעה ולאחר זמן קיבל צו ירושה. האפוטרופוס הכללי ערער שכן אמר שלא נעשתה בדיקה רצינית לראות אם יש עוד יורשים אם לאו. השופט ברק החזיר את התיק לבית המשפט המחוזי שיבדוק אם התקיימה שקידה סבירה למצוא עוד יורשים.

עצם קיומה של סמכות, אין הכוונה שיש גם את ברירת הדין לפי החוק הישראלי. סע' 137 לחוק קובע כי ברירת הדין תיקבע לפי מקום מושבו של המת. מכאן שתייר שנהרג בארץ הסמכות תהיה בבית המשפט בארץ והדין החל יהיה הדין של מדינת מוצאו.
סע' 135 קובע כי מקום מושבו של אדם נקבע לפי מרכז חייו. כאשר אם הנפטר הוא חסוי או קטין חזקה שמקום מושבו הוא מושבו של האפוטרופוס, אלא אם כן הוכח אחרת. בית המשפט בארץ מוסמך לדון גם על נכסים הנמצאים בחו"ל.
השאלה היא האם הדין על אותם נכסים הוא לפי הדין הישראלי אם לאו וכן האם המדינה הזרה תכבד את פסק הדין של בית הדין של ישראל. לפי סע' 142 כאשר יש בחוק הישראלי הפניה לחוק במדינה זרה ואילו בחוק הפולני יש הפניה למדינה שלישית. במקרה כזה, החוק הישראלי לא ממשיך למדינה שלישית אלא דן לפי החוק באותה מדינה שניה. אולם, אם ההפניה היא לחוק הישראלי – דנים לפי החוק הישראלי. כל אדם בעל אינטרס לעזבון יכול להתערב ולנהוג בצעדים משפטיים שונים כגון הטלת עיקול, מינוי מנהל עזבון וכד'.

בתי הדין הדתיים

בתי הדין הדתיים מוסמכים ליתן צו ירושה רק במקרה של הסכמה.
בהסכמה הם יכולים ליתן פסק דין לפי הדין האישי וזאת בתנאי שפסול דין וקטין יזכה רק לפי חוק הירושה.
בפרקטיקה, בתי הדין הרבניים נותנים פסקי דין לפי חוק הירושה. הדבר נעשה שכן אם יש הסכמה בית הדין מציע ללכת לפי חוק הירושה שכן ניתן לפי דין התורה ליתן מתנות אחד לשני.

סדר דין

ערעור על פסק דין של בית המשפט למשפחה נעשה בזכות בבית המשפט המחוזי. ערעור על החלטת בית המשפט למשפחה נעשית ברשות בבית המשפט המחוזי.
כאשר למרות שבית המשפט קמא יכול לתת רשות, ההלכה של בית המשפט העליון היא שבית המשפט של הערעור הוא יתן את הרשות לערעור.

צורת צוואה

מאחר והחוק רוצה ללכת אחרי רצון המצווה קבע המחוקק בסע' 140 אם הצוואה היא כשרה הן לפי הדין הישראלי או לפי הדין שחל במקום עריכת הצוואה או לפי מקום מושבו של המצווה – הצוואה כשרה והולכים לפיה. למעט אם יש בצוואה תנאים לא חוקיים, מוסריים ו/או בניגוד לתקנת הציבור.

מנהל עזבון

אדם שרואה שעלול להיגרם נזק לעזבון, רשאי לבקש למנות מנהל עזבון. למרות שבית המשפט בעיסוקו בתיק הירושה לא דן בהיקף העזבון, אולם ניתן להגיש צו למנוע את חלוקת העזבון באותו נכס שיש לגביו מחלוקת אם הוא חלק מהעזבון ואם לאו.

גישה לבית המשפט

הגישה לבית המשפט בענין העזבון תהיה רק לבעל אינטרס. אדם שאינו בעל אינטרס לא יכול לתבוע בשם "הצדק הפואטי" וכד'.

מינוי מנהל עזבון זמני

עד מתן צו ירושה / צו קיום צוואה יש מינוי מנהל עזבון זמני. עם מתן צו הירושה / צו קיום צוואה – יש למנות מנהל עזבון קבוע. בדרך כלל מבקשים למנות עו"ד או רו"ח כמנהל עזבון. מנהל העזבון יכול להיות גם אחד מהיורשים. שכרו של מנהל העזבון משולם מתוך העזבון. עם מינוי מנהל העזבון עליו להגיש פָּרְטָה לאפוטרופוס הכללי ולבית המשפט. בפרטה מפורטים כלל נכסי העזבון לאחר מכן עליו להגיש דו"חות על הפעולות שביצע בעזבון. שכ"ט מנהל העזבון הוא עד 3% מערך העזבון ולעתים במקרים מסובכים גם 4%. סכום זה לא כולל מע"מ וכן לא כולל הוצאות שגם אותם זכאי לקבל מנהל העזבון.
בנוסף, אם מנהל העזבון צריך להגיש תביעה או כתב הגנה – הוא זכאי לבקש שכ"ט נוסף.
אדם שכתב בצוואה מי רוצה שיהיה מנהל עזבון וכן קבע לו שכ"ט נמוך מ-3%. מנהל העזבון יכול להתנגד ולא להיות באותו סכום ואז יתכן ובית המשפט יאשר לו שכ"ט גבוה מעל הכתוב בצוואה.
אם השכר שנקבע בצוואה הוא יותר גבוה מסך של 3% - מנהל העזבון זכאי לקבל את הסכום הגבוה שנקבע בצוואה, שכן סכום זה יכול היה להיות מוקנה לו כזוכה לפי צוואה. סדר הקדימות בזכיה בכספי העזבון הוא: מנהל העזבון, מס הכנסה ואח"כ שאר הנושים.

סוגי מנהלי העזבון

ישנם שלושה סוגי מנהלי עזבון:

  1. יחיד.
  2. תאגיד.
  3. האפוטרופוס הכללי – לרוב האפוטרופוס הכללי לא מסכים להתמנות כמנהל עזבון.

מנהל העזבון צריך לכנס את נכסי העזבון, לשלם את החובות ואח"כ לחלק את העזבון בין היורשים / הזוכים לפי צוואה. אם כתוב בצוואה שמנהל העזבון יחלק את העזבון איך שהוא רוצה – הצוואה בטלה.
אולם, אם כתוב שמנהל העזבון יחליט מי יזכה בעזבון מתוך רשימה סגורה של אנשים – הוא יכול לעשות זאת.
מנהל עזבון צריך לקבל אישור מבית המשפט לביצוע פעולות מסויימות כאשר האפוטרופוס הכללי מבקר פעולות אלו. לעתים מנהל העזבון יכול לעשות פעולות עצמאיות בלי לקבל אישור בית משפט אולם הדבר צריך להיות במסגרת הצוואה ובשיקול דעת.
אם מנהל העזבון מקבל את הסכמת כל היורשים – אין לו בעיה לפעול, אם יש מחלוקת עם היורשים עדיף לקבל אישור מבית המשפט בטרם הפעולה. מנהל העזבון יכול לפנות לשמאי כדי לשום נכסים שאי אפשר לחלקם בעין.
סע' 88 לחוק קובע שמנהל עזבון אחראי לנזק שנגרם אולם בית המשפט יכול לפטור אותו מאחריות אם הוא פעל בתום לב וקיבל אישור מבית המשפט בטרם הפעולה. מנהל עזבון צריך ליתן ערובה לכיסוי נזק שיגרם בניהול העזבון.
חובתו של מנהל העזבון להשקיע את הכסף באופן שישמר ערכו וישא פירות. סע' 97 לחוק מונה מספר פעולות אותם יכול מנהל העזבון לעשות בלי אישור בית המשפט וכן פעולות שלגביהם מנהל העזבון חייב אישור בית משפט, כדלקמן:

פעילות של העברה שעבדו וכו' ביחידה חקלאית או של דירה.
השכרה שחוקי הגנת הדייר חלים עליה – שכן במקרה זה ערך הדירה במכירה יורד והשכירות היא מוגנת. פעולה התקפה ברישום בפנקס- זו העברת מניות.
מתן ערובה – התחייבות בשם העזבון. פעולות נוספות אותם קבע בית המשפט שצריך לקבל עבורם אישור.

פסלות לרשת

סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי הרוצח פסול מלרשת את המוריש. קביעה זו ידועה מהמשפט העברי "הרצחת וגם ירשת". מדובר בכך שהמלך אחאב ביקש מנבות את הקרקע שלו. נבות סירב ואיזבל (אשתו של אחאב) הביאה עדי שקר שגרמו להליך משפטי ובסופו הוצא נבות להורג.

התוספות שואלים את השאלה הבאה:
לפי משפט המלוכה שמופיע בספר שמואל זכותו של המלך לקחת לעצמו את הקרקע. כך שלמעשה יש זכות למלך אחאב לקחת את כרם נבות.
לשאלה זו התוספות מביא 8 תשובות, אחת מהתשובות היא שההפקעה מותרת לצרכי ציבור ולא לצרכים פרטיים של המלך, תשובה נוספת שמדובר בירושה שנבות קיבל והמלך לא יכול לקחת ירושה אלא רק נכסים שהאדם רכש בעצמו. סיבה נוספת היא שאחאב יכל היה להעמיד את נבות לדין על מרידה במלכות הוא היה זוכה במקרקעין שכן הכלל הוא שהמורד במלכות – המלך יורש אותו.
לעומת זאת, אחאב העמיד את נבות לדין בעדי שקר שזה עוול וגם לאחר גזר הדין הפקיע את הקרקע שלא כדין.
בחקיקת סעיף 5 לחוק הייתה התנגדות שכן אדם שהרג את המוריש, הוא יקבל עונש פלילי ומדוע להעניש אותו גם במישור אזרחי. אולם, טענה זו נדחתה שכן האדם שפגע במוריש למעשה עשה זאת כדי לקדם את קבלת הירושה- לכן אין הגיון בהתנגדות לסעיף זה.
גם במשפט הרומאי נקבע כי "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה".

מי הפסולים לרשת?

סעיף 5(א)(1) קובע שמי שגרם למותו של המוריש לא זוכה הן לפי דין והן לפי צוואה.

מזונות מהעזבון
שמואל שילה בספרו כותב שאדם כזה זכאי למזונות מהעזבון. מאחר והוא הורשע בזמן שהייתו בכלא הוא לא יהיה זכאי למזונות שכן לא יהיה נזקק מאחר ובכלא יקבל אוכל ומדור וכד'.
לדעת המרצה, אדם כזה לא זכאי למזונות מהעזבון.

החלק שנותר

החלק של אותו אדם שנפסל, מתחלק בין שאר הזוכים. החלק שבקופת תגמולים, חוזה-ביטוח וכו'
חוק חוזה ביטוח קובע במפורש שמי שרצח את המוריש, לא ירש. אם מדובר בחלוקה לפי צוואה. לפי סעיף 34, זה לא מוסרי ולכן החלוקה הזו בטלה.
לעניין קופת התגמולים – לדעת המרצה, ניתן להקיש מכך שבצוואה הוא לא זוכה שכן זה לא מוסרי כך גם בקופת תגמולים ניתן להקיש שאסור לו לזכות בירושה.

יחסי שיתוף

כאשר אדם א' רצח את המוריש. כאשר היורשת היא אשתו של א'. הרוצח לא מפסיד את חלקו ברכוש המשותף לו ולאשתו. "שגרם במתכוון למותו של המוריש".
מאחר ומדובר בדין אזרחי, אין הכוונה שגרימת המוות תהיה במובן הפלילי. אם מדובר בהריגה – תלוי בנסיבות.

יש מקרים של הריגה שיפורשו כ"מתכוון" ויש שיפורשו "שלא במתכוון". ברור שהעבירה של "גרימת מוות ברשלנות" לא תחשב "כמתכוון".

כוונה מועברת

כאשר אדם מתכוון להרוג את פלוני ובפועל הרג את אלמוני. הדבר נקרא כוונה מעוברת ולוקחים את הכוונה להרוג את פלוני ומעבירים אותה לרצח אלמוני ולכן אותו אדם יואשם ברצח. אבל, לפי סעיף 5 לחוק הירושה הרוצח לא התכוון להרוג את המוריש ולכן הוא כן יהיה רשאי לקבל את הירושה.

רצח מתוך רחמים

אם המוריש התחנן בפני אדם שיהרוג אותו בגלל מצבו הרפואי הקשה – האדם לא יהיה זכאי לירושה שכן הרג במתכוון.

הריגה מתוך הגנה עצמית

  • אדם שהרג את המוריש מתוך הגנה עצמית, לא יורשע ולכן יזכה בירושה. על זה אמר פרופ' ישעיהו ליבוביץ' שדבר זה יודעים איפה מתחילים אולם לא יודעים היכן זה נגמר.
  • אישה ההורגת את תינוקהּ עד גיל שנה

סעיף 303 לחוק העונשין מדבר על אישה ההורגת את התינוק שלה עד גיל שנה שכן היא הייתה מעורערת בשיקול הדעת.

שידול למוות

סעיף 302 לחוק העונשין מדבר על אדם ששידל / שכנע אחר להתאבד דינו כאילו הרגו.
סעיף 5(ב) לחוק הירושה – כאשר המוריש מחל למי שניסה להרוג אותו אם המוריש מחל לאדם שניסה להרוג אותו – האדם זכאי לרשת.
האם יכול המוריש לחזור בו מהמחילה.
לדעת המרצה, מאחר וכתוב שלאחר המחילה שהאדם "נעשה כשר לרשת את המוריש" ולא כתוב שהמוריש יכול לחזור בו מהמחילה, משמע שהמוריש לא יכול לחזור מהמחילה.
סע' 30 - אונס, איום וכו' וסע' 31 - אי-ביטול
סע' 30(א) מדבר על צוואה שנעשתה באונס, תרמית, השפעה בלתי הוגנת וטעות. המשותף לכל הדברים הללו הוא שהצוואה היא לא משקפת את רצון המצווה.
לפי סע' 31 שנה לאחר שהתגלתה הטעות, הסתיים האונס וכו' הצוואה "כשרה" מתוך ראיה שבאותה שנה המצווה יכל לשנות את צוואתו לו רצה והעובדה שלא שינה את הצוואה
מלמדת שאכן הצוואה משקפת את כוונתו.

טעות

הטעות לא מוגדרת בחוק הירושה כי אם בחוק החוזים שם מוגדרת טעות כ"מחשבה או אמונה שאינה תואמת את המציאות שזו למעשה סתירה בין המצב העובדתי לבין המצב לאשורו". לדוגמא: כאשר אדם שיש לו 3 כספות וחילק כספת לכל אחד מילדיו, כאשר ברור שרצה שהעזבון יתחלק שווה בשווה. אולם בפועל בכספת אחת היה פחות כסף משאר הכספות. במקרה זה יוצא שמדובר ב"טעות".

השפעה בלתי הוגנת

מעצם ההגדרה "השפעה בלתי הוגנת" משמע כי השפעה הוגנת היא מותרת. כלומר, מותר לפנות לאדם לבוא למכר שלו ולבקש ממנו ליתן לו משהו בצוואה.

נטל ההוכחה

לרוב, נטל ההוכחה הוא על הטוען שהייתה השפעה בלתי הוגנת. אולם, כאשר ישנה הוכחה לסיכוי גבוה לקיום השפעה בלתי הוגנת (צוואה לטובת עו"ד, לטובת רופא, לטובת מטפל) נטל ההוכחה מוטל על המבקש קיום הצוואה להוכיח שלא הייתה השפעה בלתי-הוגנת.

כמו כן, גם כאשר ישנם פגמים פורמאלים בצוואה צריך המבקש קיום הצוואה להוכיח את אמיתות הצוואה.

תחבולה או תרמית

הפסיקה לא עסקה בתחבולה ובתרמית אולם הדבר פשוט. כמו כן, יתכן שרוב המעשים נעשים בצורה של השפעה בלתי הוגנת ולא בדרך של תחבולה או תרמית.
השופט שילה מביא פס"ד אמריקאי בו מסופר על אדם שלא אהב נשים נשואות. יום אחד אישה נשואה רצתה לעבוד אצלו ומאחר וידעה שהוא לא אוהב נשים נשואות, היא רימתה אותו ואמרה שהיא לא נשואה. היחסים ביניהם היו טובים מאד והוא הוריש לה חלק מהצוואה.
אמנם, היא רימתה אותו שכן היא הייתה נשואה אולם בית המשפט קבע שאין בכך כדי להיחשב רמאות בצוואה.

טעות במניע

אם אדם חשב שבנו נפטר ולכן עשה צוואה לאנשים אחרים ניתן לבטל את הצוואה. במסכת בבא בתרא קלב עמ' א. כתוב- "הרי שהלך בנו למדינת הים (כל מקום רחוק) ושמע שמת בנו ועמד וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו. ר' שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו מתנה, כי לו היה יודע שבנו חי לא היה נותן נכסיו לאחרים."

טעות באשר לעתיד

טעות בקשר לדברים שיקרו בעתיד לא נחשבים כטעות. כלומר, לא ניתן להגיד "לו ידע שכך יקרה לאחר הצוואה היה משנה" שכן יכל לשנות את הצוואה.

טעות בדין

אדם שחשב שחייב להוריש חלק מסויים מהירושה לאשתו או לבנו. האם זו נחשב טעות? לפי חוק החוזים (חלק כללי) סעיף 14(3) טעות בחוק היא כמו טעות בעובדה ולכן בית המשפט יבטל את ההוראה. יפת נ' איסטווד פד כג(1), 604, 613
בפס"ד זה מובא ציטוט של ר' יעקב ריישל מספרו "תשובות יעקב" (המאה ה-18) שגם לפי המשפט העברי אם יהודי מוכיח שלא ידע את הדין ולכן טעה, מקבלים את זה כטעות ומאפשרים לו לתקן את זה.

זכויות ידועים בציבור

סע' 55 – מעין צוואה

סעיף זה קובע זכויות בירושה של ידועים בציבור כאשר מתקיימים התנאים הבאים:

  1. איש ואישה – מכאן למדים שסעיף זה לא חל על זוגות חד-מיניים. שילה בספרו קבע שאם מדובר בבני-זוג שיכולים להתחתן בעתיד, סעיף זה יחול עליהם. לכן, מאחר ויש אפשרות שיהודי ואינה יהודיה יכולים להמיר את הדת ואז להתחתן, יחול עליהם החוק. אולם אם מדובר באח ואחות – החוק לא יחול עליהם.
  2. חיי משפחה – כוונה של בני הזוג לקיים חיי משפחה.
  3. משק בית משותף – לא נקבע בפסיקה כמה זמן מינימאלי נחשב "משק בית משותף". למעט האלמנט של 3 שנים בירושת דירה ביחד עם יורשים רחוקים (סע' 11).

4. אינם נשואים זה לזה ואף אחד מהם לא נשוי לאדם אחר. הסעיף מוסיף שהמוריש יכול ליתן צוואה לאדם אחר. סע' 57(ג) – מזונות מן העזבון. סעיף זה קובע שהידועה בציבור יכולה לקבל מזונות מן העזבון.

הנכסים הכלולים בעזבון

סע' 11 קובע שבן הזוג נוטל את הדירה חצי או שליש וכן את המיטלטלין השייכים למשק הבית וכן הרכב השייך למשק הבית המשותף.

סע' 54 – פירוש צוואה

כאשר הצוואה לא ברורה, מנסים להבין את הצוואה מתוך סעיפי הצוואה עצמה. אם אי אפשר, יש לפנות לנסיבות של כתיבת הצוואה ונסיבות המצווה. כאשר יש מצב שבו ניתן להבין את הצוואה במובן שהיא בלתי חוקית / לא מובנת או שהיא כן ניתנת להבנה ולקיום תמיד המגמה תהיה לפרש לפי הפירוש המקיים את הצוואה.

תנאי לא חוקי

כאשר יש תנאי לא חוקי בצוואה- התנאי בטל והעזבון מתחלק לפי דין.

ירושה מכח אימוץ

סע' 16 לחוק אימוץ ילדים התשמ"א-1981 קובע שבענייני ירושה יש לפנות לסע' 16 לחוק הירושה. סע' 16 לחוק הירושה קובע כי המאומץ יורש את המאמץ אולם לא יורש את קרובי המאמץ אלא את קרוביו הטבעיים.
כמו כן, אם המאומץ נפטר לפני המאמץ – המאמץ יורש אותו. אולם אם המאמץ נפטר, קרובי המאמץ לא יורשים את המאומץ. קרוביו הוריו והורי-הוריו הטבעיים לא יורשים את המאומץ.
סע' 16(3) לחוק אימוץ ילדים קובע שלמרות שבית המשפט יכול ליתן צו אימוץ מצומצם (לדוגמא- שהילד המאומץ ימשיך להינות מקצבה המגיעה לו בגלל אביו הביולוגי), אין לבית המשפט סמכות לצמצם את זכויות המאומץ מכוח חוק הירושה.

מאומץ של מאומץ יורש את המאמץ?

אם ילד מאומץ אימץ ילד. האם הילד יורש את המאמץ (הסבא)? בצורה מילולית, הילד לא יורש. אולם לפי ההגיון, אין סיבה להבחין בין נכד מאומץ לבין נכד שלא מאומץ ולכן ככל הנראה בית המשפט יקבע כי הנכד המאומץ יורש את המאמץ. המאומץ יורש את קרוביו הטבעיים, הם לא יורשים אותו אבל הוא יורש אותם. המאומץ יורש את המאמץ אבל לא יורש את קרוביו של המאמץ. סע' 19 לחוק אימוץ ילדים קובע שבית המשפט יכול להורות על ביטול צו אימוץ. אין אימוץ דה-פקטו.
האימוץ נקבע רק על פי צו בית משפט.
הילד חייב בכבודם של הוריו המאמצים והביולוגיים וכן ישנו חיוב של ההורים הביולוגיים וכן ההורים המאמצים במזונות ילדיהם. יתכנו מקרים בהם מאומץ לא יודע שהוא זכאי לירושה
מקרוביו הטבעיים מאחר ואינו יודע מיהם קרוביו הטבעיים.

שניים שמתו כאחד

שניים שמתו כאחד מדובר במקרה בו שניים מתו ולא יודעים מי מת קודם, לעתים יתכן גם ומדובר בשניים שלא מתו יחד (בתאונה, פיגוע וכד') אולם עדיין לא יודעים מי נפטר קודם. סעיף 9 לחוק הירושה קובע מה הדין במקרים אלו. סעיף זה מחלק את היורשים לשני סוגים-
יורש ודאי – יורש שיהיה זכאי לירושה בלי קשר לתוצאה מי נפטר קודם.
יורש ספק – יורש שזכותו בירושה תתבטל במידה ואחד נפטר לפני השני. והחוק מפרט בסעיף 9 את הקדימות בין היורשים השונים. במדינות שונות ישנם סוגים שונים של כללים במקרה של שניים שמתו כאחד-

  • אף אחד לא יורש את השני.
  • שניהם יורשים אחד את השני.
  • היורש הצעיר יורש את היורש הזקן (המשפט העברי).

הכשרות לצוות

סעיף 26 לחוק קובע שלושה שאין להם כשרות לעשות צוואה:

  • קטין עד גיל 18.
  • פסול דין.
  • מי שאינו יודע להבחין בטיבהּ של צוואה.

קטין

החוק קבע שקטין לא יכול לעשות צוואה שכן החוק לא רוצה להתחיל לדון האם ילד בן 15 הבין את הצוואה וכד'. גם אם הקטין כתב את הצוואה כשהיה בגיל 17 ולמרות שהגיע לגיל 20 ולא שינה את הצוואה- הצוואה פסולה ולא אומרים שמאחר והוא בגר ולא שינה את הצוואה מכאן שהוא רוצה  בתוכן הצוואה כפי שנאמר בסעיף 31 לגבי צוואה שנכתבה תחת אונס, השפעה בלתי הוגנת וכד'.

פסול דין

פסול דין הוא אדם שמתקיימים בו שלושת התנאים:

  • לקוי בנפש או בגין מחלה.
  • אינו מסוגל לדאוג לענייניו.
  • בית המשפט הכריז עליו כפסול דין.
  • יודע להבין בטיבה של צוואה

השופט ברק קבע כי כדי לקבוע שהאדם יודע להבחין בטיבה של צוואה צריך לענות על שלוש שאלות:

  • האם המצווה ידע שהוא עורך צוואה?
  • ידע מה הרכוש שלו? ידע מיהם יורשיו?
  • ידע מה תוצאות הצוואה?

אם התשובות לכל השאלות הללו הם חיוביות, נקבע שהאדם יודע להבחין בטיבה של צוואה.

תיקון צו ירושה / צו קיום צוואה

סעיף 72 קובע כי רשם שנתן צו ירושה או שופט יכול לתקן או לבטל את הצו אם הובאו בפניו עובדות שלא היו ידועות בזמן מתן הצו. בית המשפט לא חייב לקבל את הטענות החדשות אם אין סיבה מדוע עובדות אלו לא הובאו בפניו בזמן מתן הצו. כאשר רשם הירושה רואה שישנם טענות חדשות – יעביר את הדיון לבית המשפט. סעיף 71 קובע שצו הירושה קובע כלפי כולי עלמא (In-Rem)

הגנת צד שלישי

לאחר שניתן צו ירושה שהוצא אל הפועל וצד ג' קנה את הירושה מהיורשים וכד' – באם מוגשת בקשה לביטול צו הירושה, האם מוגן צד ג' מתביעות?
סעיף 73 לחוק קובע את תקנת השוק שצד ג' שרכש נכס שניתן בירושה מוגן מפני השפעות השינוי בצו הירושה / צו קיום צוואה. ביטול הצו יהיה רק כאשר יש היגיון בביטול, אולם אם גם לאחר הביטול הצו החדש שינתן יהיה זהה לקיים – אין לבטל.