כאשר אדם מוכר מוצר או מספק שירות תוך יצירת מצג שווא לציבור, לפיו המוצר או השירות קשורים לאדם או לעסק אחר, הוא מבצע עוולה הקרויה גניבת עין. מדובר למעשה במצב בו בעל עסק, מנצל את המוניטין ושמו הטוב של עסק אחר על-ידי הטעיית לקוחותיו כאילו ישנו קשר בין העסקים וזאת, לשם הפקת רווחים.

חוק עוולות מסחריות

בעבר, האיסור על ביצוע עוולה של גניבת העין נקבע בסעיף 59 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אך בשנת 1999 ראה לנכון המחוקק, ובצדק, לחוקק את חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, חוק אשר כל תכליתו למנוע עוולות מתחום המסחר, כגון גניבת עין וגזל סודות מסחרי. ואכן, כבר בסעיף הראשון לחוק זה, מוגדרת גניבת העין כהלכת מסחר לא הוגנת. זאת, כל עוד היא לא נגרמה על-ידי עוסק משימוש בתום לב בשמו שלו. במסגרת חקיקתו של חוק עוולות מסחריות בוטל סעיף 59 בפקודת הנזיקין שעסק, כאמור, בגניבת עין, אך מנגד, הבהיר שעדיין מדובר בעוולה נזיקית לכל דבר ועניין ופקודת הנזיקין עודנה חלה בעניינה, במקביל לחוק עוולות מסחריות.

השוני בין החוק לפקודה

עם העברתה של עוולת גניבת העין מפקודת הנזיקין לחוק עוולות מסחריות, אף הורחבה תחולתה של העוולה וכעת היא חלה גם על מתן שירות ולא רק על מכירות נכסים, כפי שהיה טרם נכנס החוק לתוקפו. שינוי זה הוא מהותי, שכן, אם בעבר מרכולתם של מרבית העוסקים הייתה מוצרים (שאליהם לעתים נלווה מתן שירות), כיום חלק נרחב ביותר מהעסקים כלל אינו עוסק במכירת מוצרים, אלא רק מציע שירות המבוסס על הכשרתם, מקצועיותם וניסיונם של העוסקים. שוני מהותי נוסף בין פקודת הנזיקין לחוק עוולות מסחריות בהקשר של גניבת העין נעוץ בהקלות על הוכחת ביצועה של העוולה. בחוק עוולות מסחריות אין דרישה מעוסק הרואה עצמו נפגע על-ידי עוסק אחר להוכיח כי הייתה לעוסק הפגוע כוונה לפגוע, אלא די בכך שהמוצר או השירות של אותו עוסק ייחשבו בטעות כמוצר או שירות של העוסק הרואה עצמו נפגע.   
 

הפיצוי

מלבד זכויותיו הטבעיות של עוסק שנפגע עקב גניבת עין של עוסק אחר, כגון האפשרות לתבוע פיצוי מלא בגין כל הנזקים שגרם לו העוסק האחר באמצעות גניבת העין וניצול המוניטין שלו, חוק עוולות מסחריות מאפשר לנפגע לתבוע גם פיצוי בסך של עד 100,000 ש"ח ללא הוכחת כל נזק. אפשרות זו היא חשובה מאוד, הן לאור ההרתעה שהיא מספקת מפני גניבת עין ובעיקר לאור כך שלעתים רבות, קשה להוכיח ולבודד את הנזק שנגרם לעוסק כתוצאה מגניבת עין של עוסק אחר, אשר להוכחתה אף יש צורך לחשוף מידע פיננסי כדוגמת הכנסות ורווחים.

מלבד הפיצוי הכספי, באפשרות הרואה עצמו נפגע עקב גניבת עין של אחר לבקש צו מניעה האוסר על המשך גניבת העין וההטעיה. חשוב עם זאת להבהיר עניין מהותי והוא, שהזכות לפיצוי, או לכל סעד משפטי אחר, מוקנית אך ורק לעוסק שהוכיח שיש למוצר שהוא מוכר או לשירות שהוא מספק מוניטין (נוסף על הוכחת ההטעיה) ולהבדיל, אין מוקנית זכות פיצוי על-פי חוק עוולות מסחריות לצרכן שרכש מוצר או שילם בעבור שירות בהסתמך על כך שסבר שמדובר בעסק בעל קשר לעסק אחר, שלו יש מוניטין.